רש"י על תענית ו׳

1 יהיו כמותך – בתורה ולעושר וכבוד:

2 יורה – ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש דברים י״א:י״ד:

3 יורה – רביעה ראשונה היורדת במרחשון כדלקמן למה נקרא יורה שמורה להן להטיח גגותיהן בטיח של טיט שלא יטפו גשמים בבית:

4 ולהכניס פירותיהן – שהניחו בשדות לייבשן עד עכשיו:

5 כל צרכיהן – שאר דברים הצריכים לימות הגשמים:

6 תלמיה רוה – כשאתה מרוה תלמי חרישה של ארץ ישראל:

7 נחת הוא לגדודיה – בני אדם היינו פשט המקרא ולקמיה דריש שאפי' גייסות פוסקות בו:

8 שיורד בנחת – והכי משמע יורה כאדם שמורה לתלמידיו בנחת דכתיב קהלת ט׳:י״ז דברי חכמים בנחת נשמעים אי נמי לשון חץ יורה ההולך ביושר ואינו נוטה לכאן ולכאן לשון אחר שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף בספרי:

9 ה"ג או אינו אלא ששוטף את הזרעים – כלומר דעד השתא אמרינן יורה לברכה או אינו אלא יורה לשון קללה כמו ירה יירה שמות י״ט:ה׳ ששובר הכל או לשון חץ היורה והכי משמע קרא והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' ואם לאו ונתתי מטר ארצכם יורה לרעה מלתא בעלמא הוא ואורחא דברייתא למתני כי האי גוונא:

10 משיר פירותיהן – שעודן באילן כגון אתרוגים או רמונים או סופי תאנים ולא גרסינן שוטף את הגרנות דגרנות במרחשון ליכא:

11 מה מלקוש לברכה – שא"א לדורשו לשבר גרנות ולהשיר פירות שאינם מצויים באותו הפרק ואי אתה יכול לדורשו אלא לטובה שיורד על המלילות ועל הקשין וממלא את התבואה בקשיה:

12 הדר אמר דלמא מלקוש קללה הוא והכי משמע שמל וקשה כלומר מל את הבתים והאילנות שמפילן ומשברן וקשה לתבואה:

13 שמפיל את הבתים – ומשמעו כדלקמן שמל קשיותן של ישראל אי נמי שמל דבר הקשה חותך ומשבר את הבתים כלומר אין בו תקלת גרנות והשרת פירות לפי שא"א לו:

14 שמעלה סקאים – וברכה דקרא למילוי מים בורות שיחין ומערות גימגום:

15 סקאי – מין ארבה כדמתרגם הצלצל דברים כח סקאה ומלקוש לשון ארבה כמו והנה לקש אחר גזי המלך עמוס ז׳:א׳:

16 את המורה לצדקה – אלמא יורה לטובה:

17 ה"ג או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר – שיש עדין מלילות וקשין:

18 ת"ל בעתו – יורה במרחשון ומלקוש בניסן שכך היא העת והזמן ויפה הוא כדלקמן דזמן רביעה ראשונה במרחשון הוא אית ספרים דכתוב בהו או אינו אלא בכסליו דזמן יורה בכסליו הוא וכרבנן דפליגי עליה דר"מ לקמן ת"ל בעתו יורה ומלקוש מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו דמלקוש זהו שיורד על המלילות ועל הקשין וזהו ניסן שיש בו קשין ומלילו:

19 דבר שמל קשיותן של ישראל – שכשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה ומתענין ועושין צדקות:

20 שממלא תבואה בקשיה – ומשלימה:

21 מלילות – ראשי שיבולות שאדם מולל בידו כדכתיב דברים כ״ג:כ״ו וקטפת מלילות בידך:

22 וקשין – קנה:

23 הי רביעה – איזה זמן רביעה:

24 בכירה – ראשונה ולקמן מפרש למאי הלכתא נינהו יורה יש בו ג' זמני גשמים:

25 אפילה – אחרונה כמו כי אפילות הנה שמות ט׳:ל״ב:

26 ר' יהודה אומר – בכירה בז' במרחשון ובינונית בי"ז ואפילה בכ"ג וכולהו הני תלתא יורה קרי להו:

27 אין היחידים מתענין כו' – דאמרינן בסמוך שלישית להתענות והואיל וזמן שלישית בראש חדש הוא אין ליחידים להתענות:

28 יחידים – חסידים והכי אמרינן במתני' לקמן תענית דף י. הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים להתענות שמכאן ואילך זמן רביעה אפילה לר"מ דסתם מתני' ר"מ וה"נ אמר ר' יוסי דאין מתענין עד ר"ח כסליו דהיינו רביעה אפילה והיינו כחכמים דאמרי יורה בכסליו:

29 אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי – ואמימר תני להא דאמר רב חסדא הלכה כרבן גמליאל דאינו שואל עד ז' במרחשון:

30 ז' ימים בזה אחר זה – שירדו גשמים עכשיו ופסקו עד יום שביעי וירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהן ראשונה ושניה ושלישית:

31 כר' יוסי – דאליבא דר' יוסי הכי הוו בין רביעה ראשונה ושניה או שניה ושלישית דראשונה בי"ז ושניה בכ"ג דהיינו ז' ימים עם שנים ימי רביעה ומכ"ג עד ל' ז' ימים בלא יום רביעה אחרונה דלכולהו תנאי לא הוי הכי דלר"מ דאמר ראשונה בג' ושניה בז' ליכא בין זו לזו אלא ארבעה ימים בין שניה לשלישית יש י' ימים ולר' יהודה בין ראשונה לשניה י' ימים אבל בין שניה לשלישית יש יותר:

32 נראה לרבי דהכי גרסינן אמר רב חסדא הלכה כר' יהודה דאמר בכירה בז' במרחשון ואז מתחילין לשאול כדלקמן תענית דף י.:

33 ראשונה לשאול – מכאן ואילך ותן טל ומטר:

34 שלישית להתענות – שאם לא ירדו גשמים עד זמן רביעה שלישית אפי' פעם אחת מתענין היחידים שני וחמישי ושני:

35 הנודר עד הגשמים – דאמר קונם אם אהנה מדבר זה עד הגשמים:

36 עד שתרד רביעה שניה – בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואין קורין גשמים לראשונה עד שתרד שניה שמכאן ואילך מקולקלות הדרכים ומאוסות מפני הגשמים ל"א עד הגשמים משמע תרי דהיינו רביעה שניה:

37 כל אדם – אפילו העשירים:

38 פרט – לא תפאר אחריך דברים כד לא תטול תפארתו ממנו:

39 משילכו הנמושות – בשדה דמכאן ואילך נתייאשו שאר העניים לפי שיודעין אם נשאר לקט שכחה ופאה נמושות נטלום:

40 נמושות – לשון ממשש:

41 משילכו עניים בכרם ויבאו – כלומר שלקטו וחזרו ובאו פעם שניה והשתא מסחי דעתייהו עניים:

42 משתרד רביעה שניה – דעד ההיא שעתא לקטו הכל:

43 דאזלי אתיגרא – הולכין בנחת ומעייני טפי מחזיק בפלך שמואל ב ג מתרגמא אתיגרא:

44 לקוטי בתר לקוטי – עני מוליך בנו אחריו שמכאן ואילך פוסקים שאר עניים מללקוט:

45 ה"ג רב פפא אמר לשבילי הרשות – כלומר שיש רשות מב"ד לעוברי דרכים לקצר שבילן לילך בשדות:

46 עד שתרד רביעה שניה – שמכאן ואילך גדלה התבואה וקשה לה דישת הרגל דאמר מר בפרק מרובה בתנאים שהתנה יהושע מהלכין בשבילי הרשות וכו':

47 בתבן וקש של שביעית – ספיחים שגדלו בשביעית דיש בהן איסור שביעית או תבואה שגדלה בשביעית לאחר שנכנסה:

48 כלה לחיה מן השדה – לשון זכר כמו בראשית י״ח:כ״א עשו כלה כלומר כלה האוכל:

49 כלה לבהמתך – כמו כלה בחימה כלה ואינימו תהילים נ״ט:י״ד ומשירדה רביעה שניה מכאן ואילך אין תבן וקש בשדות שהגשמים עושין אותן זבל:

50 והולידה – כאדם שמוליד:

51 גשמים ברביעה ראשונה – אם באין כל כך שנימס הקרקע יפין הן ואין צריך להתענות:

52 לגוף בה פי חבית – ששותת מן המים עד שנעשה תיחוח כל כך שיכול לעשות מגופת חבית בלא תוספת מים:

53 אין בהם משום ועצר – אין זו קללה של ועצר את השמים:

54 קודם ועצר – קודם זמן ק"ש דכתיב ביה ועצר את השמים אע"פ שלא יהיה רוב גשמים:

55 אבל ירדו קודם ועצר דצפרא יש בהן משום ועצר – הואיל ולא ירדו ביום ואין יפין לעולם:

56 לית בהו מששא – ואין שנתן מתברכת:

57 וחסדכם כענן בקר – שאין בו ממש:

58 מיטרא במיפתח בבי – אם יורדין בבקר כשפותחין הפתחים יקפל החמר שמוכר תבואה את שקו ליכנס לישן מפני שהשנה מתברכת ויהיה שובע בעולם ולא ישתכר במכירת תבואתו אלמא יפין הן:

59 דקטיר בעיבא – אם נתקשרו שמים בעננים עבים ולא קלושים אין בהם משום ועצר:

60 דקטיר בעננא – שהיא קלושה מעב אין בו ממש:

61 טבא לשתא – אשריה כלומר טובה יש לשנה דטבת ארמלתא שאין גשמים יורדין בה להרביע את הארץ:

62 איכא דאמרי דלא ביירי תרביצי – אותן מקומות שמרביצין בהן תורה אינן בורות מפני שהדרכים יפין הן והולכין התלמידים ממקום למקום ללמוד תורה ל"א לא ביירי תרביצי גנות שאינן גדילין על רוב מים כגון כרשינין:

63 לא שקיל שודפנא – אין השדפון נאחז ומתדבק בתבואה:

64 מנוולתא – שהדרכים מנוולים בטיט מפני הגשמים:

65 הא דאתא מיטרא מעיקרא – שירדו הגשמים בזמנן במרחשון וירדו אף בטבת רעים הן שכבר די לעולם בגשמים של מרחשון:

66 דלא אתא מיטרא מעיקרא – טבא לשתא דטבת מנוולתא לשון אחר הא דאתא מיטרא מעיקרא טבא דמנוולתא:

67 אין בהם משום ועצר – דאותן של קצת מדינה שירדו להן גשמים מוכרין לאחרים:

68 ואמר רב יהודה אמר רב שתיהן לקללה – אותן שירדו ואותן שלא ירדו מפני שרוב גשמים קלקלו את תבואתם:

69 הא דאיכא מיטרא טובא – יותר מדאי שתיהן לקללה:

70 כדמבעי ליה – אין בהם משום ועצר שקצת מדינה תספק לקצת מדינה:

71 תמטר תהא מקום מטר – כלומר יותר מדאי:

72 מאימתי מברכין על הגשמים – בפרק הרואה ברכות נד. אמרינן על הגשמים אומר הטוב והמטיב והתם דף נט. פרכינן הך ברכה דתקון לה רבנן ומשנינן לה הא דחזא מיחזא והא דשמע משמע:

73 חתן לקראת כלה – שירדו כל כך שכשהטפה נופלת יוצאה אחרת ובולטת כנגדה מפי מורי ל"א שהשווקין מקלחין מים שוק מקלח וזה מקלח כנגדו:

74 רוב ההודאות – כלומר רוב ההודאות אתה קורא להקב"ה ולא כל ההודאות והכי משמע ברוך אתה ברוב ההודאות ולא בכל אלא כך חותם בא"י אמ"ה אל ההודאות דמשמע כל ההודאות: